חופשה בחרבה
- by mnot
- 18 באוקטובר 2018
- אמא מטיילת
- 0
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
שבת בבוקר. אחרי שבוע חורפי סוער שכלל המון גשם (ואפילו שלג נדיר כזה של פעם בכמה שנים!), התחזית
מנבאת שבת בהירה ויפה. בעוד חצי מדינה מתכננת לעלות לרמת הגולן לטעום קצת מהשלג, אנחנו החלטנו
לוותר על התענוג של עמידה במשך שעות בפקקים, ושמנו פעמינו (טיפה) דרומה.
פארק עדולם. הוויז מראה 48 דקות נסיעה מתל אביב. אני מנמיכה ציפיות, כי כמה יכול להדהים אותי מקום שכל
כך קרוב למרכז? אז זהו. שמסתבר שהרבה! כשאנחנו מתקרבים ליעד, החלון נפתח, ואני מתחילה לצלם בלי
הפסקה כמו תיירת מרוגשת בטוסקנה. יכול להיות שכל כך קרוב לבית יש מקומות כאלה יפים?
החורף השנה התערבב קצת עם האביב, גלי חום וקור מתחלפים בלבלו את הטבע וגרמו לפריחה מוקדמת. זו ללא ספק העונה הכי יפה לטייל. מזג האויר נעים, השמים מלאים עננים שיוצרים תפאורה מושלמת, השדות צבועים בירוק עז ופריחה משגעת של רקפות, כלניות ושקדיות בכל פינה.
כבר לפני הכניסה לפארק אני מבחינה בכרמים בצידי הדרך, נוף שאני כחובבת יין מושבעת מאוד אוהבת. יורדים מכביש 38 לשביל העפר שמכניס אותנו לפארק עדולם. פתחנו חלונות, הגברנו את המוסיקה, נתנו לרוח לשגע לנו קצת את השיער ונהנינו מהיופי המשכר של הדרך.
נסיעה של כמה דקות מהכניסה לפארק ועד לחניון המסודר והמשולט של חירבת מדרס. מסביב לחניון מיליון פינות חמד לפתוח מחצלת ולעשות פיקניק קצר, לפני או אחרי המסלול.
המסלול של חירבת מדרס הוא מסלול קצר, כזה שמתאים ממש עם כל ילד שהולך, להערכתי כבר מגיל שנתיים. (כמובן שאם מדובר בהורים שזורמים על מנשא, אז גם לפני). אנחנו טיילנו עם ארבעה בני 3-5, שבלשון המעטה- פשוט עפוווווו עליו.
מדובר במסלול מסודר וקליל שלוקח בין שעה לשעתיים, תלוי בכמות העצירות שתחליטו לעשות.
המסלול נע בין שרידי ישוב קדום שהיה מאוכלס עד סוף תקופת הרומאים.
יצאנו לדרך.
מהחניה עולה סימון שבילים כחול, וכבר לאחר דקותיים של צעידה מגיעים לאטרקציה המרכזית שלו- מערה גדולה שבתוכה מחילת זחילה. אטרקציה מאוד מרגשת לילדים, ולהורים שאינם קלסטרופוביים. הכניסה למחילה נמצאת מצד שמאל ממש בירידה פנימה. חובה להצטייד בפנסים כי המחילות חשוכות לגמרי. ראו הוזהרתם: הבגדים לא ישארו נקיים.
מסלול הזחילה במערה חד כיווני, אורכו כמאה מטר והוא לוקח מספר דקות, עד ההגעה ליציאה שנמצאת בחלקה הפנימי של המערה. שגיא קלסטרופובי ואני הריונית גדולה ומעט פחדנית. כמה מזל שהגענו היום עם שחקן חיזוק- חבר אמיץ ואבא מסור במיוחד, שלמרות רוחב כתפיו וכאבי הגב, הסכים לזחול על גחונו באפילה כשבעקבותיו קבוצת ילדים מרוגשים.
ביציאה מהמערה ממשיכים בשביל הכחול לראש הגבעה, אז מגיעים לפירמידה יפה וגבוהה ובהמשך לתצפית מהממת על האזור, שיושבת על שריד של מבנה ציבור עתיק.
הליכה של מס דקות נוספות מובילה למערה נוספת, מערת קבורה, שגם בה הילדים נהנו לשחק.
ביציאה מהמערה מגיעים לפיצול שבילים. אנחנו בחרנו בחרנו באופציה הקצרה – חיבור ימינה לשביל הירוק. מתעקלים עם השביל עד שמגיעים למערה נוספת ואחרונה למסלול, מערת הקולומבריום. זו מערה גדולה שחצובה כולה בפנים בעשרות כוכים קטנטנים שככל הנראה שימשו כשובכים ליונים, שאת בשרן היו אוכלים ובצואתן היו משתמשים לדשן.
זוהי גם התחנה האחרונה במסלול. המשך השביל מוביל חזרה לחניה.
כמובן שלאורך המסלול אפשר לעצור לפקל קפה או מנוחה בשמש. אנחנו עצרנו לחצי שעה התחרדנות בשמש המלטפת בשדה כלניות שלא היה מבייש את פסטיבל “דרום אדום” וחסך לנו נסיעה דרומה של עוד חצי שעה לפחות.
בסוף המסלול עצרנו לפיקניק נוסף, ואז נפרדנו מהחברים שלנו שרצו לחזור לשנ”ץ בבית.
שגיא ידע שאין סיכוי שזה יקרה אצלנו. השמש שוקעת היום בשעה 17:00 ואשתו לא תסכים לסיים את הטיול דקה לפני כן.
חיפוש קצר בגוגל גילה לי שאנחנו נמצאים מרחק עשר דקות נסיעה מתל שוכה- אתר עתיק הידוע בעיקר בשל פריחת התורמוסים היפה שיש עליו בתקופה הזו. יאלה, נוסעים.
ההגעה לתל שוכה פשוטה, קשה לפספס את החניון העמוס במכוניות (יש כאן בשיא העונה גם אוטו גלידה, ופוד טראק של פיתות דרוזיות עם לאבנה לרעבים). מהחניון מטפסים בשביל מסומן בסימון שבילים כחול, טיפוס מעט תלול אך דיי קצר. עניין של כעשר דקות ואתם בפסגת התל, ממנה נשקף נוף יפה של אזור עמק האלה, וכמובן שכשהכל פורח בסגול המקום מקבל הרבה ערך מוסף. שימו לב, עונת פריחת התורמוסים קצרה. ואני חייבת לציין שכשאנחנו עלינו נראה היה שלפחות בתל שוכה, אנחנו כבר אחרי השיא. התורמוסים היו כבר מעטים וקצת “עייפים”. אז שווה לבדוק לפני, פן תתאכזבו.
הביקור בתל שוכה לקח לנו כשעה, כולל עליה וירידה ועצירה כיפית של כחצי שעה בפסגה למנוחה וצפייה בשקיעה. הפלאפונים של שנינו כבו שניהם ממש כשעלינו מעלה, אז אין כמעט תמונות מהתל. תצטרכו להאמין לנו שהיינו שם. אנחנו ועוד עשרות ישראלים שבסך הכל רצו תמונה יפה לאינסטוש מוקפים בפריחה סגולה.
אוכל שתייה ואווירה:
אנחנו טיילנו בתקופת הקורונה כאשר רוב המקומות מסביב סגורים, אבל בימים כתיקונם יש באזור הרבה מסעדות ויקבים מגניבים שמציעים שלל אופציות לסיים את היום עם אוכל טוב או דרינק משמח!
נסו את: (להוסיף שעות פעילות)
מבשלת בירה שריגים 0732725313
יקב יין הנס שטרנבך 02-9990162
יקב צפרירים 052-4284329
יקב שריגים 050-6234110
יקב עגור 02-9995423
אמ:לק:
בוויז/גוגל פאפס: חירבת מדרס/חורבת מדרס
מסלול מעגלי, קל מאוד, אורכו כשני קילומטר ולוקח כשעה וחצי – שעתיים.
המסלול כולל ביקור במערות ומחילות ולכן חובה להצטייד בפנסים. ובמבוגר זרמן ולא קלסטרופובי. ורצוי בבגדים להחלפה למקרה הצורך. הילדים שלכם יעופו עליו ולא ירצו ללכת. בהתחייבות.
המסלול איננו מוצל ופחות מומלץ לימי הקיץ החמים.
Join The Discussion